פסק-דין בתיק ת"א 8008-12-10

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.         התביעה שבפניי הוגשה בשם נציגות הבית המשותף ברח' משה דיין 42 בתל אביב (להלן: " התובעת" ו/או " הנציגות", לפי העניין). בבית המשותף קיימות 48 דירות (להלן: " הבית המשותף"). דיירי הבית המשותף חפצו להרחיב את דירותיהם על-ידי תוספת מרפסות, ולשם כך קיבלו ביום 12/5/08 הצעת מחיר מהקבלן המבצע עבודות הרחבה שכאלה, היא הנתבעת 1, ארסקו חברה לבניה והשקעות בע"מ (להלן: " הנתבעת"). הנתבעים 2 ו-3 (בן ואב) הינם בעליה של הנתבעת, כאשר מרדכי מחזיק 99% ממניות החברה ומשמש גם כמנהלה ועודד מחזיק 1% ממניות החברה (יכונו להלן בהתאמה " מרדכי" ו-" עודד"). הצעת המחיר צורפה כנספח א' לתצהירו של מר אברהם טורשי (להלן: " הצעת המחיר" ו-" טורשי", בהתאמה), המשמש, ביחד עם הגב' נעמי אורבך (להלן: " נעמי"), כחבר הנציגות.

2.         לאחר  קבלת הצעת המחיר, המשיכו הצדדים במגעים לצורך קידום הבניה המבוקשת, ובין היתר הוחלפו בין הצדדים טיוטות הסכמי בניה, האחת משנת 2008 (נספח ג' 1 לכתב התביעה) והשנייה משנת 2010 (נספח ג' 2 לכתב התביעה). הטיוטות הנ"ל קיבלו את הערות הצדדים וביום 8/4/10 נשלחה טיוטה מתוקנת, ראו נספח ד' לכתב התביעה.

3.         על-פי טיוטות ההסכמים אשר צורפו לכתב התביעה (טיוטות שאינן חתומות על-ידי הצדדים), ההסכם אמור היה להיקשר בין כל אחד ואחד מדיירי הבניין, שכונה בהסכם "המזמין" לבין הנתבעת, אשר כונתה בהסכם כ"קבלן". באותן טיוטות הצהיר הקבלן כי הינו קבלן רשום כדין הרשאי לבצע עבודות בניה בהיקף המפורט בהסכם. סעיף 5 קבע את התמורה אשר אמורה להשתלם על-פי ההסכם בסכום כולל של 34,000 ש"ח לכל דייר ודייר. התמורה הייתה אמורה להשתלם במספר תשלומים, מקדמה בסך 1,000 ש"ח עם חתימת ההסכם ויתר התשלומים עם תחילת העבודה, בפירוט הנזכר בסעיפים 5 ב'-ו' לנספח ד' לכתב התביעה.

4.         אין מחלוקת שרק חלק מהדיירים שילמו לנתבעת את המקדמה בסך 1,000 ש"ח. בכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעת קיבלה סכום כולל של 23,000 ש"ח, מתוכו הוחזרו לנציגות ארבעה שיקים ואילו סך של 19,000 ש"ח נותר בידם של הנתבעים עד ליום הגשת התביעה. בעניין זה טוענים הנתבעים שאכן הועבר לידם סכום כולל של 23,000 ש"ח, אולם מתוך השיקים שהועברו לא נפרעו שבעה שיקים, אשר שישה מהם הוחזרו לדיירים ושיק אחד עדיין נמצא בחזקתם של הנתבעים. לפיכך, טוענים הנתבעים כי נפרע סכום של 16,000 ש"ח בלבד.

5.         התובעת טוענת בסעיף 8 לכתב תביעתה שעד חודש יוני 2010 לא החלו הנתבעים בעבודות הבניה ולא ביצעו דבר בקשר לעבודות הרחבת המרפסות. אי לכך, פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה במכתב ביום 13/6/10, והודיעה לנתבעים על ביטול ההתקשרות, ראו נספח ו' לכתב התביעה. במכתב התראה זה נדרשים הנתבעים להשיב לתובעת את כל התשלומים שבוצעו בפועל, אחרת שומרת התובעת על זכותה להגיש תביעה בגין כל הנזקים שנגרמו לה, לטענתה.

6.         מכתב זה נותר, לטענת התובעת, ללא כל תגובה. במקביל, פנתה התובעת לרשם הקבלנים על מנת לברר את מעמדה של הנתבעת, או אז הוברר לה שהנתבעת אינה רשומה עוד בפנקס הקבלנים היות ורישומה בוטל ביום 4/5/10. אישור רשם הקבלנים צורף כנספח ח' לכתב התביעה. התובעת טוענת בסעיף 11 לכתב התביעה שבשל התנהגות הנתבעים היא נאלצה להתקשר עם קבלן אחר לשם ביצוע עבודות הבניה של תוספת מרפסת לכל דירה בבניין. התובעת טוענת שבשל חלוף הזמן עלות הבניה התייקרה.

7.         לאור כל האמור לעיל, הגישה התובעת את תביעתה המכוונת כנגד שלושת הנתבעים, במסגרתה נדרשים הם להשיב את הסכומים הבאים:

            19,000 ש"ח - השבת הסכומים ששולמו;

            72 ש"ח - הוצאות לרשם החברות;

            4,000 ש"ח - שכר טרחת עורך דין בגין ניסוח מכתבי ההתראה;

            3,900 ש"ח - פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם;

            96,000 ש"ח (48 דיירים במכפלת 2,000 ש"ח) - פיצוי בגין השהיית הפרויקט למשך שנתיים, ביטול זמן ועוגמת נפש).

            סך הכל הועמדה התביעה על סכום של 122,972 ש"ח.

8.         לגבי התביעה האישית כנגד מרדכי ועודד, טוענת התובעת שאלו אחראיים לנזקים הנזכרים לעיל בהיות הנתבעת חברת יחידים, ובשל העובדה שעודד ומרדכי הם מנהליה ובעליה של הנתבעת. כמו כן, נטען שמרדכי ועודד ניהלו מו"מ לקראת כריתת הסכם שלא בתום לב; הציגו בפני התובעת מצגי שווא באשר למומחיותם, מקצועיותם וכושרם להוציא לפועל ולבצע את הנדרש לבניין המרפסות בבית המשותף. התובעת טוענת שעודד ומרדכי לא ביצעו דבר מהמוסכם על מנת לקדם את הפרויקט, למרות שגבו כספים על חשבון העבודה, "משכו" את התובעת כשנתיים ימים מבלי לעשות דבר והתנהלו שלא כפי שבעל מקצוע סביר ומיומן היה מתנהל.

9.         הנתבעים הגישו כתב הגנה והכחישו את הטענות המיוחסות להם. ראשית טענו הנתבעים שהתובעת אינה אישיות משפטית הרשאית לתבוע ולהיתבע, וכי היה על כל אחד מהדיירים לתבוע את ההחזר, אם וככל שהיה עומד על כך. לגופו של עניין, טענו הנתבעים שהיה על כל אחד מהדיירים לשלם מקדמה בסך 5,100 ש"ח ואת יתר התשלומים בהתאם להתקדמות הבניה. הנתבעים טענו שהתשלום הראשון נועד לשלם כספים עבור הליכי התכנון האדריכלי והוצאות מהנדס, וכך נרשם במפורש בהצעת המחיר. הנתבעים טוענים שהדיריים לא עמדו בכך ושילמו סכום של 23,000 ש"ח בלבד, שמתוכו נפרע סכום של 16,000 ש"ח בלבד.

10.        הנתבעים הוסיפו וטענו שבין הצדדים נקשר הסכם מחייב, אשר הופר כאמור על-ידי הדיירים, עת לא שילמו את המקדמה המוסכמת. בכל מקרה, טוענים הנתבעים כי הם החלו בביצוע עבודתם והשתמשו בכספים אשר שולמו להם כדי לשלם למהנדסים, למודדים ולהכנת תכניות לצורך בניית המרפסות. הנתבעים טענו שהנתבעת ביצעה את עבודתה, הגישה תכניות בניה לעירייה לקבלת היתרי בניה, שכן לא ניתן לבנות את המרפסות ללא קבלת היתר. הנתבעים טענו שעל עבודת הכנת התכניות עמלו שני מהנדסים (דני מועדים ואהוד ענבר, להלן: " מועדים" ו-" ענבר", בהתאמה), ואף התקיימו חמש ישיבות בוועדות התכנון השונות. לטענת הנתבעים, התכניות אושרו על-ידי ועדה "ראשונה", ראו סעיף 6 לתצהיר מרדכי, הוגש וסומן נ/3 . בעניין זה הוגשו גם תצהיריהם של מועדים ( נ/2 ) וענבר ( נ/1 ), המפרטים את העבודות אשר בוצעו על-ידם. יש לציין כי הן מועדים והן ענבר העריכו את השכר אותו היו אמורים לקבל מהנתבעת, אולם ציינו כי לא התקבלו בידם כספים בפועל בגין עבודתם (ראו סעיף 4 ל- נ/1 וסעיף 9 ל- נ/2 ).

11.        מרדכי טוען כי לאחר שהחלו הנתבעים כאמור בביצוע העבודה, נפצע הוא בחודש נובמבר 2009 בתאונת דרכים קשה והיה מאושפז במשך שבעה חודשים בבית החולים (ראו סעיף 12 ל- נ/8 , וכן עדותו בעמוד 38, שורות 18-20). הנתבעים טוענים כי לאחר שמרדכי נפצע בתאונת הדרכים ניסה עודד לקדם את הפרויקט ואף נפגש עם דיירי הבניין, אולם אלה סירבו להמשיך ולשלם כספים בהתאם להסכם, ועל כן הנתבעת לא הייתה מסוגלת להמשיך בביצוע עבודתה. הנתבעים מוסיפים וטוענים שאף הציעו לדיירים לשלם את הכספים ישירות למהנדסים ו/או לאדריכלים, אולם אלו סירבו לעשות כן. הנתבעים טוענים כי אכן עקב הפציעה נמחקה הנתבעת מרשם הקבלנים, אולם נושא זה הוסדר, ראו עדות מרדכי בעמוד 32, שורות 12-13. ובכל מקרה, בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה, הייתה הנתבעת קבלן רשום כדין.

12.        הנתבעים טוענים כי ההסכם הופר על-ידי התובעת, שלא שילמה כאמור את הכספים על-פי ההסכם. לטענת הנתבעים, נגרם לנתבעת נזק בדמות מניעת הרווח הקבלני בעסקה, המוערך על-ידי הנתבעים ב-20% משווי הפרויקט. סכום זה מסתכם, לטענת הנתבעים, ב-326,400 ש"ח. משכך, הודיעו הנתבעים כי הם מקזזים את הסכום הנ"ל מסכום החוב, אם וככל שקיים.